רוצים לקבל יעוץ חינם?
התקשרו כעת ללא התחייבות
העליון מגדיר מחדש את הליכי הגביה המנהליים ביחס לחובות שנויים במחלוקת [21/04/2013 10:47:24]

העליון מגדיר מחדש את הליכי הגביה המנהליים ביחס לחובות שנויים במחלוקת [21/04/2013 10:47:24]

מאמר אורח: עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד דודי דביר

 

העליון מגדיר מחדש את הליכי הגביה המנהליים ביחס לחובות שנויים במחלוקת


מאת עו"ד עדי מוסקוביץ ועו"ד דודי דביר


באחרונה פסק בית המשפט העליון את אחד מפסקי הדין החשובים בשנים האחרונות בעניין הליכי הגביה של רשויות מקומיות. פסק הדין קובע כללי משחק חדשים במגרש החשוב ביותר לניהול מחלוקות מול הרשות המקומית: מי מחזיק את הכספים בידיו בזמן שהצדדים מתגוששים סביב שאלת היקף או עצם החבות במסים, אגרות והיטלים מוניציפאליים. 
 
דומה שאין צורך להכביר מילים אודות חשיבות השאלה האם יש לשלם לרשות המקומית את שומת המחלוקת, או שמא ניתן לנהל איתן מו"מ כשהכספים בכיסו של הנישום או בחשבון נייטרלי (כמו קופת בית המשפט או נאמנות). לפי שכך, משקיעים הנישומים משאבים כבירים להחזיק את כספי המחלוקת בכיסם, כאשר הרשויות המקומיות מבקשות ליצור את דווקא את המצב ההפוך. והנה, לכאורה, לרשות המקומית יש יתרון בסוגיה זו, שכן היא רשאית לנקוט בהליך גביה מנהלי שאינו דורש אישור של בית המשפט. די בחתימה של הממונה על הגביה כדי לחדור לחשבון הבנק של הנישום, לעקל כספים אצל צדדים שלישיים או לבצע עיקול מיטלטלין.
 
לרשות המקומית שני מסלולי גביה נפרדים: האחד מכוח פקודת העיריות והשני מכוח פקודת המסים גביה. הראשון (מכוח פקודת העיריות) חל רק לגבי ארנונה ואין בחוק כל איסור לעשות בו שימוש ביחס לחיובים שנויים במחלוקת. השני (מכוח פקודת המסים) אסור לשימוש כל עוד לא הפך החיוב לחלוט, כלומר כל עוד לא חלף המועד להשיג עליו, ואם הוגשה השגה – כל עוד לא ניתנה החלטה סופית שאין עליה עוד זכות ערעור.
 
מדובר במחלוקת בין חברת פרטנר תקשורת למועצה האזורית תמר ובית המשפט העליון נדרש להכריע בשלוש שאלות: 
 
1. האם ההגבלה האוסרת על נקיטת הליכי גביה מנהליים מכוח פקודת המסים (גביה) בגין חובות שנויים במחלוקת חלה גם על הליכי גביה מכוח פקודת העיריות?
2. האם סמכות העיקול היא רק הזכות לתפוס את הכספים והיא אינה כוללת את הזכות ליטול אותם ולחלטם לטובת קופת הרשות המקומית?
3. האם עצם ההתנערות מהסכם פשרה (במקרה דנן מצד הנישום) הופכת את החיוב המוסכם לחיוב שנוי במחלוקת? 
 
באשר לשאלה הראשונה נפסק, כי ההגבלה של פקודת המסים אינה קיימת ביחס לפקודת העיריות ולפיכך רשאית הרשות המקומית לנקוט בהליך גביה מכוח פקודת העיריות גם בגין חובות שנויים במחלוקת. זוהי בשורה רעה מאוד לנישום, אולם יש לזכור שהליכים לפי פקודת העיריות מוגבלים לחיוב ארנונה בלבד. 
 
באשר לשאלה השניה נקבע, כי סמכות העיקול לפי פקודת העיריות מוגבלת לתפיסת הכספים ולא לנטילתם וחילוטם. זוהי בשורה טובה, שכן היא מאזנת את הסמכות לעקל. היא עשויה ליצור לחץ על הנישום, אולם היא אינה משנה את מאזן העימות כל עוד הרשות אינה מקבלת את הכספים לידיה באופן שמאפשר לה להשתמש בהם.  נזכיר כי בכל מקרה בית המשפט יכול לבקר את ההחלטה להטיל עיקול מנימוקים של סבירות, תום לב, מידתיות, מאזן נוחות וכיוצא באלה. הצד השני של אותה החלטה, שניתן לחלט את הכספים המעוקלים אם נקטה הרשות במסלול גביה לפי פקודת המסים, אולם במקרים רבים לא יהא בכך להועיל לרשות המקומית משום שהליכי גביה כאלה אסורים ביחס לחובות שנויים במחלוקת.
 
ביחס לשאלה השלישית נפסק, כי לא ניתן בהבל פה להפוך חיוב מוסכם להיות "שנוי במחלוקת". יש צורך להרים נטל גבוה יותר בכדי שחיוב שהיה מודבר בהסכם פשרה יהפוך להיות "שנוי במחלוקת" וחסין מפני הליכי גביה מנהליים מכוח פקודת המסים.
 
כפי שאמרנו – פסק הדין של בית המשפט העליון משנה סדרי עולם ומגדיר את כללי העימות באופן ברור ושונה ממה שהיה נהוג בעבר.
 
עעמ 8810/10 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' המועצה האזורית תמר (ניתן ב 5.3.13 בבית המשפט העליון)
 

משרד עו"ד עדי מוסקוביץ, מתמחה בחיובי רשויות מקומיות, אגרות והיטלים