רוצים לקבל יעוץ חינם?
התקשרו כעת ללא התחייבות
בגצ דחה את העתירות בנוגע להקצאת קרקע חקלאית למתקנים סולריים בפטור ממכרז

בגצ דחה את העתירות בנוגע להקצאת קרקע חקלאית למתקנים סולריים בפטור ממכרז

העתירות שהוגשו בין היתר על ידי יזמים פרטיים והאגודה לצדק חלוקתי, טענו נגד חוקיות החלטת מועצת ממ"י מינואר השנה בנוגע להקצאת קרקע למתקנים סולאריים בפטור ממכרז. החלטה זו קובעת כללים חדשים להקצאת קרקעות בהסכמי חכירה למטרת הקמת מתקנים סולאריים בתחום משבצת של ישוב חקלאי, וכן קובעת הוראות מעבר ביחס למיזמים שהגיעו לשלב מתקדם במועד הקובע (שנקבע ליום 27.12.2011).

עו"ד חי חיימסון ועו"ד עירו מוניץ ממשרד חיימסון, סודאי, אשר יצג את תנועות המושבים והקיבוצים שהיו המשיבים בעתירה, מברך על החלטת בגץ שאלמלא כן היו נעצרים הפרויקטים. לדבריו, פסק הדין מהווה אבן דרך חשובה בפיתוח המיזמים הסולאריים בקרקעות מושבים וקיבוצים שונים, 

שיהוו מקור הכנסה משמעותי ארוך טווח ביישובים אלה, בין היתר, משהוא מכיר בלגיטימיות של ההתקשרויות החוזיות שנכרתו בין היישובים השונים ליזמים הסולאריים.

 

ובהרחבה:

בשתי עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון, האחת על ידי האגודה לצדק חלוקתי, והשניה ע"י חברת מגור אחזקות בע"מ - חברה הפעילה בשוק הסולארי, נדרש בית המשפט לשאלת חוקיות החלטה 1254 של מינהל מקרקעי ישראל הקובעת כללים חדשים להקצאת קרקעות בהסכמי חכירה למטרת הקמת מתקנים סולאריים בתחום משבצת של ישוב חקלאי, וכן קובעת הוראות מעבר ביחס למיזמים שהגיעו לשלב מתקדם במועד הקובע (שנקבע ליום 27.12.2011).


העתירות הוגשו על יסוד שורה ארוכה של טענות חוקתיות ומשפטיות, אשר הבולטות בהן, היא הטענה כי הוראות המעבר יוצרות אפליה לא הוגנת ונובעת משיקולים זרים שנועדו לשרת בעלי ממון על חשבון הקופה הציבורית. עוד טענו העותרות, בין היתר, כי ההחלטה מפלה יזמים אחרים בתחום האנרגיה הסולארית שאינם פועלים בתחום ההתיישבות וכן כי החלטה זו עומדת בסתירה למדיניות הממשלה שלפיה הקצאת קרקע למיזמים סולאריים תיעשה במכרז, ויש בה משום שינוי תנאי תחרות שלא כדין ביחס למתחרות עסקיות בתחום ייצור החשמל הסולארי

כן נטען כי המדינה ויתרה על סכומי עתק, שיכלו לשמש לבניית דיור ציבורי, לסיוע לנזקקים, לחינוך, לבריאות וכדומה והכל למען התעשרותם של מעטים.

 

מן הצד השני של המתרס, ניצבו מועצת מקרקעי ישראל ורשות החשמל, באמצעות הפרקליטות, ותנועת המושבים והתנועה הקיבוצית, שיוצגו, שתיהן, ע"י עו"ד חי חיימסון ממשרד חיימסון סודאי ושות'. כמו כן, הוגשו תגובות לעתירה מצד שורה ארוכה של יזמים פרטיים ושותפויות הפעילות בשוק החשמל הסולארי. 

 

בשני דיונים שנערכו בבית המשפט העליון, הציגו הן המדינה והן התנועות ההתיישבותיות, באמצעות עו"ד חיימסון, חזית דומה, שעיקרה הוא שלילת כמה מהנחות היסוד עליהן יצקו העותרות טענותיהן. כך, לדוגמא, טען עוה"ד חיימסון, בשם התנועות ההתיישבותיות, כי ההנחה כי הוראות המעבר מיטיבות עם יזמים פרטיים, הינה משוללת כל יסוד, ואין בה אלא לתת מענה סביר למצב עובדתי שנוצר, במטרה למזער הפגיעה בגורמים שיושפעו מההחלטה החדשה.

כן טען כי מדובר בסוגיה עקרונית אשר עשויה לשנות מן הקצה אל הקצה את מצב שוק האנרגיה הסולארית במדינה בכלל, ואת סוגיית השימוש בקרקעות חקלאיות למטרה זו, בפרט.


בפסק הדין דחה השופט פוגלמן את העתירות וקיבל את עמדת המדינה והתנועות ההתיישבותיות, לפיהן אין בהוראות המעבר שום שיפור, הטבה או העדפה של קבוצה אחת על פני קבוצה אחרת, ואין בהטבות שמעניקות הוראות המעבר כל אפליה, כי אם הגנה על אינטרס הסתמכות, באופן לגיטימי וסביר. השופט פוגלמן מצא כי טענותיהן העקרוניות של העותרות מכוונות למעשה להסדרים קודמים שהותוו בהחלטות קודמות של מועצת מקרקעי ישראל מהשנים 2008 ו-2009, ובמדיניות שהוצאו לפועל מכוחן. עוד, נקבע, כי ההחלטה החדשה שנגדה כוונו העתירות, אינה מיטיבה עם הישובים החקלאיים והיזמים הפרטיים, לעומת ההסדרים שקדמו לה. להיפך. נפסק, כי במידה רבה, מהווה ההחלטה החדשה "תיקון" לקשיים שהתגלו בהסדרים קודמים, מבחינת שיקולי צדק חלוקתי. בכך, למעשה, נשמט הקרקע תחת חלקו הארי של טענת העתירות. לסיכום, בית המשפט קבע כי אין בהחלטת המינהל משום חוסר סבירות, ועל כן, הוא לא מצא לנכון להתערב בה. השופטים עמית ורובינשטיין, הסכימו עם עמדה זו.

 

שמאי המקרקעין ארז כהן סבור שמדובר בהחלטה נכונה שכן במגזר העירוני ממילא הפאנלים על חוזי חכירה קיימים או על קרקע פרטית ולמינהל אין משמעות במקרה זה. בנוסף, לגבי המגזר החקלאי צריך לומר שמדובר בשטחים פתוחים, ללא הסכמה עם החקלאים אי אפשר היה לקבל את הקרקע ולא היה אפשר לפתח שדות סולארים.

עם זאת, לדבריו ההנחיה להסתמך על השמאויות של השמאי הממשלתי בנוגע לערך הקרקע היתה שגויה. השמאי הממשלתי העריך בהתאם לתוצאות המכרזים את הקרקע במחיר של 75 אלף ₪ לדונם, אלא שאלה לא היו מכרזים של שווי שוק ולכן הוא סבור שצריך היה לקבוע כי ערך הקרקע ימדד לפי שווי תעשיתי (שבאיזורים האמורים הוא נמוך בהרבה).

לדבריו, בגלל שהמדינה מחד מסבסדת את התעריפים ומאידך גובה מחיר גבוה על הקרקע היא למעשה מעקרת את הסובסידיה ולכן כדאיות הפרויקטים עומדת בסימן שאלה.