רוצים לקבל יעוץ חינם?
התקשרו כעת ללא התחייבות
האיחוד האירופי מרחיב את הגדרת ה

האיחוד האירופי מרחיב את הגדרת ה"שטחים" לצורך הסכם הסחר עם ישראל

 ב-3 באוגוסט 2012, פורסמה הודעה ביומן הרשמי של האיחוד האירופי, לפיה מוצרים שיוצרו בישראל, בשטחים שנכבשו ב-1967, לא יוכלו עוד להיחשב כמוצרים מתוצרת ישראל, לצורך הסכם הסחר שבין ישראל לאיחוד. ההודעה תיכנס לתוקפה ב-13 באוגוסט. 
כמו כן, להודעה מצורפת רשימת יישובים ומיקודם, אשר לפי האיחוד האירופי- לא ייחשבו עוד כשטחי מדינת ישראל, לצורך ההסכם. 
האיחוד האירופי התייחס למוצרים מהשטחים ככאלה שאינם מתוצרת ישראל, כבר במשך שנים רבות, אך לאחרונה פורסמה לראשונה רשימת היישובים והמיקודים אשר לא ייחשבו כמדינת ישראל. 
עוה"ד גיל נדל ועומר וגנר ממשרד גיל נדל העוסק בדיני יבוא, יצוא וסחר בינלאומי, מזכירים כי מהלך זה של האיחוד האירופי מגיע לאחר שלאחרונה התבשרנו שדרום אפריקה ודנמרק, ויתכן שבעקבותיהן מדינות נוספות, אוסרות לסמן מוצרים מתוצרת השטחים, כתוצרת ישראל.
אך בעוד שהמהלך בדרום אפריקה ודנמרק אינו מונע את יבוא הטובין לשם, ואינו מטיל עליהם מסים נוספים, המהלך של האירופאים מטרתו להטיל מכס על מוצרים שיוצרו בשטחים. 
למשל, יישובים אשר לטענת האירופאים לא ייחשבו עוד כשטחי מדינת ישראל, על פי ההודעה, הם: אלוני הבשן, עין זיוון, מרום גולן, מג'דל שמס, נווה אטי"ב, קצרין, גבעת יואב, שקד, אריאל, שערי תקווה, אורנית, ברקן, יצהר, איתמר, עמנואל, בית אל, קליה, ורד יריחו, נוקדים, גבעת זאב, מזרח ירושלים, איזור התעשייה עטרות,  מעלה אדומים, מישור אדומים. 
בהודעת האיחוד נמצאים גם היישוב מודיעין-מכבים-רעות, ולדעתנו זו הפעם הראשונה בה האיחוד האירופי מודיע כי יישוב זה לא נחשב כמדינת ישראל. 
בין מדינת ישראל והאיחוד האירופי הסכם סחר חופשי שנחתם בשנת 1995, ונכנס לתוקף מספר שנים לאחר מכן. ההסכם פוטר ממכס את רוב הסחורות ממקור ישראלי או אירופאי בסחר בין הצדדים.
ההסכם מגדיר כי הטבות המכס בכניסה לאיחוד האירופי יחולו על סחורות מתוצרת ישראל, אך אינו מגדיר מה ייחשבו כשטחי ישראל, לצורך מימוש ההסכם. 
על פי הודעת האיחוד האירופי יחויב החל מ-13 באוגוסט כל יצואן ישראלי המייצא לאירופה, לדווח במסגרת המסמכים שיגיש, מהו מקום ייצור הסחורה, ומהו מיקודה, על מנת לאפשר לאירופאים לוודא כי הסחורה לא יוצרה בשטחים. חובת דיווח המיקוד הייתה גם לפני הודעה זו, אך כעת כאשר פורסמה רשימת המיקודים, ניתן לדעת מראש כיצד מתייחס האיחוד האירופי לכל מקום ולכל מיקוד. 
במקרה ויתברר כי הסחורה יוצרה בשטח שלגישת האירופאים אינו נחשב כישראל, הצהרה כי המוצר יוצר בישראל תידחה, והיבואן האירופי יידרש לשלם מכס, דבר שיקטין בצורה משמעותית את כושר התחרות של יצואנים ישראלים המבקשים לייצא לאירופה.  
אמנם, קיים הסכם סחר חופשי גם בין הרשות הפלסטינית לבין האיחוד האירופי, אשר פוטר ממכס סחורה שנחשבת made in Palestine, אך קשה לנו להאמין כי יצואנים ישראלים יבקשו להגדיר את המוצרים שלהם כתוצרת פלסטין, על מנת לזכות בהטבת מכס. מעבר לעניין הגאווה הלאומית, קיימים גם חסמים לא פשוטים, משום שהגורם המוסמך להנפיק תעודה המאשרת כי הסחורה היא ממקור פלסטיני, היא רשות המכס הפלסטינית, ושיתוף הפעולה בין המכס הפלסטיני לבין מדינת ישראל אינו מן המשובחים.  
לדעת עוה"ד נדל ווגנר, הפרשנות של האיחוד האירופי למונח "מדינת ישראל" בהסכם הסחר, מהווה סטייה והפרה של ההסכם, וטוב הייתה עושה מדינת ישראל, אם הייתה מנסה לשכנע את האירופאים לחזור בהם, ובמקרה הצורך, על מדינת ישראל לבדוק אפשרות ליישב את הסכסוך במנגנוני יישוב סכסוכים בינלאומיים.